לקראת סיום השנה העברית אפשר לומר שהשווקים שוב הפתיעו את הפסימיים.
המניות עלו, רווחי החברות צמחו וגם ישראל סיפקה תשואות יפות למרות המלחמה וחוסר הוודאות. אבל מתחת למדדים קרה משהו מעניין: הכסף לא באמת ברח מהשוק — הוא פשוט עבר מקום.
פחות התלהבות מטכנולוגיה יקרה, ויותר כסף לתעשייה, אנרגיה, פיננסים ומניות קטנות. זו אחת הסיבות שמדדי הפחד נשארו רגועים יחסית. בינתיים זו בעיקר החלפת כתובות, לא בריחה המונית.
גם השקל שינה מאוד את התוצאה. ה־S&P 500 עלה מתחילת השנה העברית בכ־16% בדולרים, אבל למשקיע ישראלי שלא גידר את המטבע נשאר הרבה פחות — כ־3.5% בלבד.
כלומר, השנה לא רק מה שקנינו היה חשוב, אלא גם באיזה מטבע החזקנו אותו.
למה האג״ח בישראל הצליח יותר?
האג״ח בישראל הציג ביצועים טובים יותר מהאג״ח הארוך בארה״ב. לא מפני שישראל הפכה פתאום לבטוחה יותר, אלא בגלל היחס בין הכסף שמחפש השקעה לבין כמות החוב החדשה.
בישראל הפנסיה, הגמל, הקרנות והציבור ממשיכים להזרים כסף לשוק המקומי. בארה״ב הממשלה והחברות מנפיקות כמויות עצומות של חוב כדי לממן גירעונות, ביטחון, תשתיות ואת מרוץ ה־AI.
במילים פשוטות: בארה״ב יותר חוב מחפש קונים; בישראל יותר כסף מחפש כרגע אג״ח.
האוצר האמריקאי אף הגדיל את הרכישות החוזרות של אג״ח ארוכות כדי לשפר את המסחר ולמנוע זעזועים. זו אינה הדפסת כסף חדשה, אבל היא כן רומזת ששוק החוב האמריקאי מתחיל לדרוש יותר תשומת לב.
האג״ח שוב מציעה ריבית מעניינת, אבל היא לא תמיד מספקת הגנה. אם המניות יירדו בגלל מיתון, האג״ח עשויה לחזור לשמש מקלט. אם הירידות יגיעו בגלל נפט, אינפלציה או חשש מהחוב — גם מניות וגם אג״ח ארוכות עלולות לרדת יחד.
ה־AI מצליח — ועכשיו צריך להצדיק את המחיר
השקעות עתק זורמות לשבבים, מרכזי נתונים, חשמל, קירור ורשתות. זה מנוע כלכלי אמיתי, לא רק סיפור בורסאי.
אבל יש כאן הבדל חשוב: מי שמוכר שבבים וציוד כבר נהנה מההכנסות. החברות שמשקיעות מאות מיליארדים עדיין צריכות להוכיח שההשקעה תייצר מספיק הכנסות ורווחים.
לכן בדוחות הקרובים לא יספיק לומר שה־AI ממשיך לצמוח. השוק ירצה לראות שהכסף הגדול שהושקע מתחיל לחזור.
ה־AI יכול להצליח מאוד — והמניות עדיין עלולות לאכזב, פשוט מפני שחלקן כבר מתומחרות כאילו הכול יעבוד בצורה מושלמת.
ומה מספרת לנו אסיה?
קוריאה וטייוואן הפכו למד חום של מרוץ ה־AI.
קוריאה מספרת מה קורה בביקוש לזיכרונות ובמניות עמוסות במינוף. טייוואן מראה אם ההזמנות לשבבים ולשרתים ממשיכות להגיע בפועל. כל עוד ההזמנות אצל TSMC, Samsung ו־SK Hynix נשארות חזקות, קשה לומר שמרוץ ה־AI נעצר.
אבל התנודות החדות בקוריאה הזכירו שגם עסק טוב אינו מבטיח שמחיר המניה יעלה ברצף. כאשר הציפיות והמינוף גבוהים, מספיק שינוי קטן כדי לגרום למכירות מהירות.
גם יפן מעניינת: במשך שנים היא סיפקה לעולם כסף זול. כעת הריבית שם עולה, ומשקיעים יפנים יכולים לקבל תשואה טובה יותר בבית. אם חלק מהכסף יחזור ליפן, יהיה פחות ביקוש לאג״ח ולנכסים אחרים בעולם.
ארבע שנים חזקות — לא בהכרח עוד ארבע כאלה
אם 2026 תסתיים בעלייה דו־ספרתית, זו תהיה השנה הרביעית ברציפות — רצף נדיר מאוד.
זו אינה סיבה אוטומטית למכור. היא כן סיבה להפסיק להניח שהתשואות החריגות של השנים האחרונות הן התשואה הרגילה שנקבל גם בהמשך.
ספטמבר נחשב היסטורית לחודש חלש, אבל סטטיסטיקה היא תמרור ולא הוראת מכירה. מה שיקבע באמת הוא המשך צמיחת הרווחים, מצב ההזמנות בתעשיית השבבים והיכולת של שוק האג״ח האמריקאי לספוג עוד ועוד חוב.
המסקנה שלי מתשפ״ו פשוטה: השוק לא בהכרח יקר בכל מקום — אבל במקומות מסוימים הוא כבר דורש תוצאה כמעט מושלמת.
לא מספיק לזהות את הסיפור הנכון. צריך גם לבדוק כמה כבר שילמנו עליו.
מאחל לכם ולמשפחותיכם שנה טובה, שקטה ומוצלחת — ושתהיה גם שנה של החלטות שקולות וסבלנות.
