ראשית אני רוצה לאחל לכולנו שנה טובה ומבורכת בכל התחומים וכמובן שגם בתחום הכספים.
המשקיעים חוזרים מחופשת הקיץ אופטימיים, מתוך ציפייה ששיא האינפלציה כבר מאחורינו. וזאת למרות שעל פי הידוע לנו מהעבר, חודש ספטמבר נחשב שלילי בשווקים. ביקושים הביאו את שוק המניות לעלייה קלה שנמחקה לאחר פרסום מדד המחירים נכון ליום ג, שהזכיר לכולנו שהאינפלציה כאן כדי להישאר עוד זמן מה. ושגם אם תתמתן ותתייצב היא תהיה גבוהה בכדי להפסיק את המדיניות המוניטרית המרסנת שמשנה את כללי המשחק בשווקים.
הריבית בארה"ב עדיין ברמה מקסימלית עד 2.5 אחוז ואילו תשואת אג"ח בארה"ב לחצי שנה בגובה 3.7 אחוז. כלומר השווקים הפיננסים ממשיכים לאבד אמון בנגיד הבנק המרכזי שמנסה לווסת את האינפלציה. זאת לאחר שבשנה הקודמת הכריז שהאינפלציה זמנית, ואילו בשנת 2018 הבנק העלה את הריבית ותוך זמן קצר התחרט וחזר להפחית את הריבית להפתעת השווקים. בנוסף לאלו, נראה כי "השוק" חוזה ששיא האינפלציה מאחורינו, עובדה שנתמכת בירידת מחיר הנפט. הציפייה כרגע בוול סטריט היא ל"נחיתה רכה" למיתון שתביא לירידה בריבית בטווח הבינוני. לכן, ניתן לראות בשוק אגרות החוב תשואה נמוכה יותר בטווחים ארוכים יותר מאשר זו שמגולמת באג"ח לטווחים קצרים יותר (הפוך ממצב "בריא" של השוק משום שנדרש בד"כ פיצוי לריבית גבוהה יותר ככל שפירעון האגרת רחוק יותר).
במידה ונראה המשך ירידה במחיר הנפט ועלייה בשערי אגרות החוב בארה"ב כלומר ירידה בתשואות (כרגע אג"ח לעשר שנים נסחרת ב-3.4 אחוז), השוק אמור לעלות על פי הדינאמיקה הקיימת ואם תשואות אגרות חוב ימשיכו לעלות מעל 3.4 ועליית הריבית בארה"ב תואץ, השוק אמור לחזור ולרדת והחורף יהיה קר מאוד בבורסה ובייחוד לאלו שמחפשים רווח מהיר.
ולמי מכם שרוצה להעמיק עוד יותר בפרטים…
מבחינת המשקיעים המוסדיים בארצות הברית הפאניקה בשיאה על פי רמות "השורט" על מדד אס אנד פי 500. ומבחינת המשקיע העצמאי ועל פי הסקר השבועי שמודד את הלך הרוח של המשקיעים הפרטיים נראה כי אחוז המשקיעים "השוריים" דהיינו האופטימיים מצוי בשפל. אלו סימנים שבדרך כלל דווקא מזמינים עליות בשווקים לטווח הקצר, מה שמסביר את תחילתו החיובית של חודש ספטמבר שנגדעה לאחר פרסום המדד בארה"ב.
הדולר – אי מבטחים בתקופות תנודתיות, ממשיך לעלות ולהקשות על הכלכלה האמריקאית (דווקא היין היפני, הפרנק השוויצרי והזהב עדיין מחוץ למשחק כרגע). בכלכלה הריאלית, המחירים במשק גבוהים מאוד אבל הצרכן האמריקאי ממשיך לרכוש באשראי ופחות לחסוך. הנשיא ביידן מוותר על ההחזר של ההלוואות לסטודנטים, מחיר הנפט יורד, אולי בגלל ציפיות להסכם גרעין עם איראן, אולי בגלל חשש ממיתון וביקושים נמוכים ואולי בגלל ששער הדולר עולה ומחיר חבית שנקוב בדולר יורד בהתאמה טכנית. ואולי מדובר בצירוף של כל הסיבות הללו.
ועוד קצת על הנעשה מחוץ לשווקים הפיננסים מחיר הדלק יורד כי הנשיא ביידן משתמש במלאים קיימים של דלק אבל מחיר המכוניות בשיא מאידך. בנוסף לזאת, עליית הריבית מצננת את מחיר הנדלן כי בריבית משכנתא בגובה 6 אחוז ל- 30 שנה הסיפור נראה כבר פחות אטרקטיבי (והנה לראיה ארה"ב מוכיחה לנו שניתן "לצנן" את מחירי הנדלן).
נקודה נוספת למחשבה היא שבשנת 2001 היו מעל 600 הנפקות של חברות "קש" ואילו השנה היו קצת מעל 70 הנפקות. אין ספק שהסנטימנט השתנה והכספים חזרו הביתה ולכן שער הדולר בשיא מול סל המטבעות.
נקודה מעניינת למחשבה משקיע סולידי שהשקיע באגרות חוב שקליות ממשלתיות ארוכות השנה הפסיד 16 אחוז לעומת מדד ת"א 35 שכמעט ולא ירד השנה למרבה ההפתעה.
אין ספק שתשואות אגרות חוב קצרות בגובה 4 אחוז מאתגרות את שוק המניות כי למה להסתכן בהשקעה במניות או בנדל"ן כאשר יש אלטרנטיבה סולידית כזו? אבל העבר מוכיח שאין תחליף לשוק המניות ביצירת ערך לאורך זמן ומי יודע, אולי העובדה שהריבית עולה בטווח הקצר רק מסתפק "תחמושת" עתידית עבור הבנק המרכזית לירידת ריבית בהמשך הדרך, שתדלק מחדש את השווקים.
לעומת זאת, סנטימנט השווקים יכול להשתנות לטווח הקצר משום שאנחנו לקראת בחירות אמצע בארה"ב השנה ואולי גם לקראת סיום המערכה במזרח אירופה כי כבר באירופה המערבית המצב הפך להיות מאתגר לאור מחירי אנרגיה גבוהים כתוצאה מהפעולות שרוסיה נוקטת ייתכן שממערב אירופה תבוא רוח השלום.
דווקא דוחות החברות לרבעון 2 הוכיחו יציבות נוכח עליית המחירים והעיכוב בשרשרת האספקה העולמית. ונקודה אחרונה למחשבה היא שלמרות שמחזורי המסחר שגדלים בירידות, הריבית עדיין נמוכה בכמעט חצי מהריביות הגבוהות שהיו בשנת 2000 ובשנת 2007 לפני המשברים הפיננסיים הגדולים.
חג שמח ושנה טובה לכל עם ישראל
גיא
